חמדאן נ' תדיראן מוצרי צריכה בע"מ

החלטה

לפניי בקשת התובע להורות על עיכוב ההליכים בתיקי הוצל"פ שנפתחו נגדו על-ידי הנתבעת, בגין שיקים שמסר לנתבעת עבור סחורה במסגרת יחסים עסקיים שהתקיימו ביניהם.

עם הגשת הבקשה המקורית ניתן צו זמני במעמד צד אחד עד לדיון שנקבע למועד קרוב במעמד הצדדים. בהמשך, לבקשת הנתבעת, בוטל הדיון וניתנה הכרעה בבקשה מקדמית שהגישה הנתבעת לסילוק התביעה על הסף. בקשה זו התקבלה על-ידי ביום 9.4.13, מהטעם שהתובע לא הגיש התנגדות לביצוע השטרות שהוגשו להוצל"פ ובשל כך קיים מעשה בי"ד בעניין. התובע ערער על דחיית התביעה על הסף, וביום 10.3.14 התקבלה הערעור, תוך שנקבע כי התיק יוחזר לבית משפט זה לצורך דיון בתביעת התובע להשבת כספים ששולמו לטענתו ביתר שלא במסגרת תיקי ההוצל"פ המתנהלים נגדו.

עם קבלת הערעור חידש התובע את בקשתו למתן צו זמני אשר יורה על עיכוב כל הליכי ההוצל"פ המתנהלים נגדו בגין השיקים שמסר לנתבעת.

לאחר עיון בטענות הצדדים לעניין הבקשה לסעד זמני אינני רואה עילה למתן הצו זמני המבוקש.

כידוע, תכלית סעד זמני הינה להבטיח את יכולת המימוש של הסעד העיקרי המבוקש בתביעה. הסעד הזמני נועד לשרת את הסעד העיקרי, במובן זה שהוא נדרש על מנת למנוע שינוי במצב הקיים באופן שיביא לסיכול או הכבדה ממשית על ביצוע פסק-הדין לכשיינתן, ככל שתתקבל התביעה.

תכלית בסיסית זו איננה מתקיימת בענייננו. הסעד העיקרי במסגרת התביעה הוא סעד כספי. אין כל טענה מצד התובע כי סעד זה, ככל שתתקבל התביעה, לא יהיה ניתן למימוש ככל שלא יינתן הסעד הזמני המבוקש, ונוכח מהות הסעד העיקרי אל מול הסעד הזמני המבוקש, אף אין כל בסיס לטענה כזו. זאת ועוד, נשוא הבקשה לסעד זמני הם 29 תיקי הוצל"פ שנפתחו נגד התובע בגין שיקים שנמסרו לנתבעת, בגינם לא הוגשו התנגדויות לביצוע שטר. כפי שנקבע בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ביחס לסכומים ששילם התובע במסגרת תיקי ההוצל"פ קיים מעשה בית דין, כך שהתביעה דנן מוגבלת לסכומים שהתובע שילם לטענתו ביתר שלא במסגרת ההוצל"פ. נוכח מסגרת דיונית זו, הרי שאין כריכה עניינית מהותית בין ההליכים.

נוכח האמור, דין הבקשה להידחות.

אוסיף מעבר לנדרש, כי אף בחינת התנאים הנדרשים למתן צו מניעה זמני, הנבחנים מקום בו מתקיימת הזיקה הנדרשת בין הסעד העיקרי לזמני, מביאה למסקנה כי דין הבקשה להידחות. לצורך דיוננו אצא מנקודת הנחה כי לתובע ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה, דהינו, כי הנתבעת חייבת להשיב לו סכומים ששילם לה ביתר. מדובר בטענה לחוב כספי, כאשר מנגד לתובע חוב כספי (חלוט) כלפי הנתבעת במסגרת תיקי ההוצל"פ. בנסיבות אלה של חיובים כספיים אין לומר כי האינטרס הכספי של התובע גובר על זה של הנתבעת במסגרת מאזן הנוחות, ומכל מקום הנזק שהתובע טוען כי צפוי להיגרם לו הוא כספי וככזה ניתן לשיפוי כספי בדיעבד. אוסיף כי אף אם היה ניתן צו זמני בנסיבות מעין אלה, סבורני כי היה מקום להתנות אותו בהפקדת מלוא סכום החוב של התובע בהוצל"פ, דבר שנראה כי ממילא בידי התובע לעשות בהוצל"פ (ר' לעניין זה החלטת כב' רשמת בהמ"ש המחוזי י' שטרית מיום 6.5.13).

אשר על כן הבקשה נדחית.

אני קובעת קדם משפט ליום 8.7.14 בשעה 8:30.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: